כולנו מכירים מצב שבו אירועים חוזרים על עצמם, קצת שונה אבל בסה"כ מאד דומה...
פיטורים במפתיע, אני מרגישה שאני עובדת מצוינת, נותנת את כל קולי, קשובה ואכפתית ואז בום, הבוס שולח הודעה לקונית ואני בחוץ.
עסקה שנכשלת, כבר שתינו קפה פעמיים, השיחה זורמת, נראה שהלקוח ממש מעוניין. ואז עובר שבוע ללא מענה ולבסוף אחרי מייל שאלה, מתקבלת מהלקוח תשובה שבעצם הוא כבר סגר עסקה עם ספק אחר.
מערכות יחסים שלא מבשילות, שוב ושוב פגישות עם בני זוג של מתאימים לנו, תפוסים/נשואים, לא באותו תדר, לא עם אותם ערכים.
למה זה קורה לנו, למה שוב ושוב נופלים באותם הבורות?
זה מהלכו של שיעור החיים. שוב ושוב הוא מפגיש אותנו עם אותם מצבים, אם אותן שאלות. על מנת שנתאמן, נשתפר, נלמד ונצמח.
העניין הוא שלרוב אנחנו לא מזהים שזהו שיעור, לא מבינים את השאלה, את המסקנה ולכן גם לא מתקנים בפעם הבאה.
כדי לזהות את השיעור נחוץ לקחת צעד אחורה ממצב המשבר, צריך פרספקטיבה של עכשיו ושל העבר
כדי לזהות את הסימנים, את המסר,
לא תמיד תשובות שקל לנו לזהות או להתחבר אליהן, לפעמים תשובות מורכבות.
כולנו הגענו לכאן לעבור תהליך למידה. בחרנו באוניברסיטה של החיים כדי לצמוח.
צמיחה נעשת במודעות ותוך התנסות. ולכן החיים מזמנים לנו שוב ושוב סיטואציות, אירועים, בהם אנחנו מתרגלים את התובנות, הכלים, הכוחות שלנו.
בהם אנחנו נדרשים לשנות משהו בתוכנו, להסכים לוותר על משהו, להסכים לתת, לבקש, לטעות.
כאשר אנחנו לומדים את השיעור, עונים על השאלה החוזרת, מדייקים את המסרים והתובנות, החיים מתחילים לשנות כיוון. דברים נעשים קלים יותר, פשוטים יותר.
לפעמים מבלי דעת, אנחנו כבר במקום אחר, משוחרר יותר, נוח, מקבל.
אם נתבונן על החיים כהרפתקה אליה יצאנו, בה אנחנו מטיילים, מתנסים, חווים ולומדים
יהיה לנו קל יותר להתמודד עם רגעי המשבר והקושי
כמו עם רגעי האושר והנחת.
Comentarios